מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

מבוא

בפניי תביעת שיבוב בסכום של 8,831 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת, (להלן- "הרכב המבוטח"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.12.2009.

הסכום שנתבע בכתב התביעה הינו הסכום שאותו שילמה התובעת למבוטחת, לאחר שניכתה את סכום ההשתתפות העצמית והקימום, ובתוספת של שכ"ט השמאי בסכום של 416 ₪.

אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהתביעה לא הוכחה, ולפיכך יש לדחותה.

גרסת התובעת

בכתב התביעה טענה התובעת שהתאונה אירעה בשעה שהרכב המבוטח נסע סמוך לבנייני האומה בירושלים. לפתע הגיח אוטובוס הנתבעת מימין לרכב המבוטח, סטה למסלול נסיעתו ופגע בו.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים לאורך צידו הימני של הרכב, כפי שתואר בחוות דעתו של השמאי אשר צורפה לכתב התביעה.

לכתב התביעה צורפו טופס הודעת נהגת הרכב המבוטח מיום 21.12.2009, לפיו בעת שנסעה הנהגת בנתיב האמצעי, יצא אוטובוס מהתחנה התכוון להשתלב בנתיב נסיעתה. הנהגת רשמה בהודעה "עצרתי בכדי להאט ובכל זאת האוטובוס חתך אותי ופגע ברכב שלי".

במהלך הדיון שהתקיים בפניי העידה נהגת הרכב המבוטח, ותיארה את נסיבות האירוע כך: "נסעתי מהכניסה לירושלים לכיוון בנייני האומה. לא נסעתי מהר. ראיתי אוטובוס כפול שעומד בתחנה של בנייני האומה. הבחנתי שהוא יוצא בצורה חדה או מהירה, משהו כזה, שמאלה אליי, האטתי, הרגשתי שהוא מתקרב אליי אז עמדתי, עצרתי והוא פגע בי בחוזקה".

התובעת פירטה שלאחר התאונה המשיך האוטובוס בדרכו. עוברים ושבים האיצו בה לרדוף אחריו והיא עשתה כן. כשאיתרה את האוטובוס ברמזור הסמוך, בפנייה לרחוב אגריפס, שיננה את מספרו של האוטובוס עד שעלה בידה לרשמו.

גרסת הנתבעת

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת, וטענה שביום התאונה לא היה נהג האוטובוס מעורב בתאונה כלשהי.

במהלך הדיון שהתקיים בפני תיאר נהג האוטובוס את נתיב נסיעתו, התואם את מיקום התאונה. בעדותו השיב הנהג שלא היה מעורב באותו היום בכל תאונת דרכים, וטען שאילו הייתה מתרחשת תאונה היה מדווח על כך למעבידיו כנדרש. הנהג העיד שהוא אינו נוהג לצאת מהתחנה ולהתחיל בנסיעה לפני שסיים את קבלת התשלום מהנוסעים שעלו לאוטובוס, ועל כן לא ייתכן שהוא יצא מהתחנה מבלי להביט בתנועה. עוד פירט שאילו אכן נפגע הרכב המבוטח כמתואר על ידי התובעת, מהפינה הקדמית שמאלית של האוטובוס, שהיא הפינה הסמוכה אליו, היה בהכרח רואה את התאונה.

דיון והכרעה

לאחר שעניינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות וטיעוני הצדדים, מצאתי שהתביעה לא הוכחה כנדרש, ולפיכך, דינה להידחות.

כידוע על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בבחינת הכלל שהמוציא מחברו עליו הראייה. לפיכך נושאת התובעת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, משכך, על התובעת היה להוכיח את תביעתה בהתאם לדין. (ראו: י קדמי, על הראיות, חלק רביעי 2009, 1719).

בענייננו באתי לכלל מסקנה שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה כנדרש. אף שהתרשמתי מעדותה של הנהגת שהרכב המבוטח אכן נפגע על ידי אוטובוס שחלף בדרכה, לא מצאתי שהוכח כנדרש שהאחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעת.

בראש ובראשונה לא הוכח שהפרטים שאותם רשמה התובעת לאחר התאונה הינם פרטי האוטובוס שפגע בה. התובעת העידה על כך שלאחר התאונה הייתה נסערת ועצרה את רכבה. רק לאחר שהעוברים ושבים דרבנו אותה לדלוק בעקבות האוטובוס יצאה אחריו. מדובר בנתיב תחבורה סואן והומה רכבים ואוטובוסים, הסמוך לתחנה המרכזית בירושלים, ואין להוציא מכלל אפשרות שהתובעת החליפה את האוטובוס הפוגע באוטובוס אחר שאת פרטיו רשמה, במיוחד נוכח השפעת התאונה עליה, כפי שתיארה זאת במהלך הדיון. כמו כן, עולה מהעדות שהנהגת לא רשמה את פרטי האוטובוס באופן מיידי, ולפיכך אין להוציא מכלל אפשרות שהיא טעתה ברישום המספר.

יצוין שהנהגת לא זכרה את פרטי האירוע באופן מדויק. במהלך החקירה הנגדית השיבה הנהגת באשר למיקום הרכב במספר תשובות, כגון: "אני חושבת שהייתי לפניו..הייתי לפניו כשהוא פגע בי..נראה לי שהייתי לפניו והאטתי". לא היה ברור מתשובתה כיצד ראתה את האוטובוס יוצא מהחנייה אם אכן הייתה לפניו. כמו כן לא היה ברור כיצד הבחינה באוטובוס אם אכן נסעה בנתיב הנסיעה האמצעי מבין שלושה נתיבים המצויים במקום לצד מפרץ החנייה המיועד לתחנות אוטובוס.